החלטה בתיק בש"א 022817/04

בבש"א 22817/04 עתרו המבקשות באותה הבקשה (להלן: "המבקשות") למינוי בורר חליף תחת הבורר, מר מיכאל בן יאיר, שהתפטר מתפקידו ביום 10.10.04 ובבש"א 21621/04 עתר המבקש באותה בקשה (להלן: "המשיב") להורות כי ההליכים בין הצדדים ימשכו במסגרת התובענה המקורית שהגיש כנגד המשיבות באותה בקשה, לבית משפט זה.

מדובר במערכת יחסים עכורה בין שלוש חברות לבין מי שהינו עורך דין במקצועו, ואשר העניק למבקשות שירותים משפטיים במשך מספר שנים.

בשלב מסוים, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים, מחלוקות שהביאו בסופו של דבר לסיום מערכת היחסים ביניהם, אך במקביל לטענות הדדיות לא פשוטות.

בשלב מסוים, הגיש המשיב תובענה לבית משפט זה, בה עתר לחיוב המבקשות  בתשלום סך של 6,622,112 ש"ח ואילו המבקשות הגישו תובענות לבית משפט השלום בראשון לציון ולבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, וכן תלונה במשטרה ותלונה ללשכת עורכי הדין (תלונות שבהמשך בוטלו, לבקשת הבורר, מתוך רצון להשרות אוירה טובה בין הצדדים). 

לא אלאה בפרוט ההליכים שבין הצדדים. הצדדים פנו בשלב מסוים בהסכמה להליך גישור אצל השופט בדימוס מר בן-יאיר, בהסכמה הוחלט על העברת הסכסוך לבוררות לפניו, התנהלו הליכי בוררות, עד שבשלב מסוים החליט הבורר להתפטר מתפקידו, לאחר שהמשיב הגיש בקשה, שאין לכנותה אלא שערוריתית, לפסילתו מתפקידו (ולכך עוד אתיחס בהמשך). כאמור, המבקשות סבורות שיש  להורות על מינוי בורר חילופי, ואילו המשיב סבור כי יש לשוב ולנהל את ההליכים במסגרת התיקים האזרחיים השונים.

במחלוקת שבין הצדדים, דעתי כדעת המבקשות.

על פי הוראת סעיף 12 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, משנתפנתה כהונתו של בורר, בין היתר מחמת התפטרותו של זה, יש למנות בורר חליף, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות.

עיינתי בהסכם הבוררות, ולא מצאתי כל כוונה אחרת המשתמעת ממנו, לפיה אם  תסתיים כהונת מר בן יאיר מכל טעם שהוא, יחזור ההליך וידון בבית המשפט.

כאמור, אין בהסכם בין הצדדים כל הוראה לפיה אם תסתיים כהונתו של הבורר מכל סיבה שהיא, יחזור ההליך וידון לפני בית המשפט, כשהדרך הראויה והנכונה על פי הדין, כך מלמד אותנו סעיף 12 הנ"ל, היא כי אם מסיים הבורר את כהונתו, אזי תופס את מקומו בורר אחר ואין ההליכים חוזרים לבית המשפט.

החזרה לבית המשפט היא חריג לכלל המותווה בסעיף 12, ועל חריג שכזה, יש ללמוד מלשונו המפורשת של הסעיף ככל שהוא מורה כך. הימנעות הצדדים מלקבוע הסדר שיחזיר את ההליכים לבית המשפט, מלמדת שהם ביקשו לאמץ את דרך המלך המותווית בחוק הבוררות.

אין לשכוח, מדובר בסכסוך בין פרקליט ללקוחותיו, כל הצדדים אינם חשודים באי ידיעת החוק, ואין ספק שאם היו סבורים שמדובר במהלך שיחייב חזרה לבית המשפט, היו מציינים זאת מפורשות בהסכם.

סיכומם של דברים הוא, שבהעדר הוראה מפורשת בהסכם לסטות מהוראות הדין הרגילות הנוהגות בעניני בוררות, יש להורות על הותרת הסכסוך בבוררות.

משכך, יש לקבל את הבקשה בבש"א 22817/04 ולדחות את הבקשה בבש"א 21621/04.

עם זאת, בטרם סיום, אני חייב להוסיף מספר מילים ביחס להתנהלות המשיב.

עיינתי בכתבי הטענות השונים, עיינתי בהחלטות שיצאו מעם הבורר (ואני חייב לומר שאיני רואה עין בעין עימו בכל הנוגע להתפטרות, לטעמי לא היה צריך להתפטר), דומני כי המשיב אינו בוחל בכל אמצעי במטרה להאריך את ההליכים ולסרבלם. מעבר לכך, הבקשה שהגיש לפסילת הבורר, היא בקשה הראויה לכל גינוי, בה לא בחל המשיב בטענות מן הגורן ומן היקב, תוך שהוא מאמץ אל תוך בקשתו טענות שלא ברור לי מהיכן קלט אותן ומי שמו להעלות אותן, משל היו עובדה.

אני סבור שכך אין צריך להתנהג, בוודאי כלפי מי שנושא בתפקיד מעין שיפוטי, בוודאי ובוודאי, כלפי מי שהוא   שופט בעברו, יועץ משפטי לממשלה בעברו, ובעל עבר מפואר כפי הבורר דנא.

לו היה המשיב מסתפק בטענות מתחום הבוררות שלו (וגם טענות אלה, ככל שאני השכלתי להבין את האמור בשלל המסמכים שהרעיף המשיב על הבורר, נראות מרחיקות לכת למדי, אם לא מעבר לכך), לא היתה אולי נוצרת התחושה כי הוא מחפש כל אמתלה שהיא להביא את הבוררות לפני הבורר הספציפי הזה לכלל סיום.

סיכומם של דברים הוא שאני ממנה כבורר חליף את הנשיא בדימוס כב' השופט דן ארבל (טל' 5343870-03).

אני מחייב את המשיב בהוצאות הבקשות, בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.